להסתיר את העוול או לספר את האמת?

כשגאיה היתה בערך בת שנתיים, היא החלה לשאול שאלות לגבי האוכל, האם "יש בזה פרה?" או האם "זה עם ביצה של אפרוח של תרנגולת?" ובניגוד לפעם, מזמן כשהתפתלנו והתחמקנו, וניסינו לשקר שקרים לבנים לעידו ואיתי שהיו בגילה, הפעם ענינו לה בגאווה את האמת לאמיתה. זו שבה אנחנו מאמינים. שבעצם רוב בני האדם מאמינים בה: אנחנו אוהבים חיות, חלקן אפילו חברות שלנו. אין לנו רצון או צורך לפגוע בהן. זה כל כך פשוט וכל כך יוצא מהלב. צריך לראות את השמחה והניצוץ שניצת בעיני הילדים שלנו בכל פעם שאנחנו חוזרים על זה. כן אנחנו חוזרים לזה לפעמים גם היום. הם אוהבים לשמוע, וזה כיף גם לנו להגיד את זה בקול רם, אולי כי מתלווה לזה תחושה של הזדמנות לתיקון עולם קטן דרך החינוך של הצאצאים שלנו.

הורים רבים מתלבטים, האם נכון יותר לספר לילד את האמת על האוכל שהוא אוכל? או לשקר לו? והאם נכון לכפות עליו את הבחירות שלהם. יש הורים שחושבים שנכון לתת לילד לבחור רק כשיהיה גדול האם להיות טבעוני או לא. אבל זו אשליה. אנחנו לא באמת ניתן לו לבחור רק לכשיהיה גדול, כי הוא צריך לאכול משהו כבר עכשיו. אנחנו נבחר עבורו מה יאכל עכשיו כמו שנבחר עבורו עוד המון דברים בלי בכלל לשאול אותו ואפילו לא נחשוב על זה פעמיים. אנחנו נבחר אם יחיה בישראל, מה תהיה הזהות הלאומית שלו, לאיזה מסגרת חינוכית, ולאיזה חוגים לקחת אותו, אם נאפשר לו להחשף לטלויזיה, אם ילמד לאהוב אוכל בריא או יגדל על ג'אנק פוד, הבחירות שלנו עבורו בילדות יהיו חלק בלתי נפרד מהרגליו בבגרות. אם כך מדוע כשזה נוגע לאכילת בעלי חיים ברירת המחדל היא הבחירה האכזרית, הקטלנית, המנוגדת כל כך לאופיו הנוכחי לפחות כאוהב חיות? האם העובדה ש"כך עושה הרוב" מספקת אותנו גם בתחומים אחרים של חינוך הילדים שלנו? האם העובדה שזו הדרך הקלה ביותר וחסרת המחשבה ביותר מספקת אותנו גם בתחומים אחרים שקשורים בילדים שלנו? איך שזה שכאן אין שום משקל לערכים שלנו?

"אבל מה אם הילד רוצה גלידה או לאכול מעוגת היום הולדת הלא טבעונית"? התשובה הפשוטה היא שיש גם גלידה ועוגה טבעונית. אבל התשובה שחשוב יותר להזכיר לעצמנו היא שלעתים מותר להגיד לילדים שלנו לא. הצבת גבולות בנושאים שהם באמת חשובים לנו תתרום לחינוכו של הילד הרבה יותר מסיפוק צרכיו בטווח הקצר בצורת גלידה. הרי לכולנו יש גבולות בחינוך, כולנו עומדים במצבים בהם הילדים שלנו רוצים משהו ואנחנו לא מסכימים. לכולנו יש גבולות אותם לא חוצים. וכשכן כולנו מודים שאלו לא רגעי מופת חינוכיים.

אני לא טוען שזה קל, אני טוען שזה לא יותר קשה. הנטייה שלנו כהורים היא לגונן ולצייר עולם מושלם נטול חסכים או חרדות. החשש לחשוף את ילדינו לרוע הוא אמיתי. אבל בניגוד לכל רוע אחר שמתקיים בעולם, אכילת בעלי חיים הינה רוע שילדינו לוקחים בו חלק פעיל. אז במקום לחדול מהרוע הזה, לספר לילד את האמת  ולומר לו שאנחנו איננו לוקחים חלק בעוול הזה, אנחנו בוחרים עבורו להדחיק ולהתעלם מסבלם של בעלי החיים ובכך מדכאים גם את הרגישות והאמפתיה שלו, ומפתחים בו אדישות לסבלו של האחר. בהתעלמות מהדילמה האמיתית שקיימת סביב אכילת בעלי חיים אנו מעבירים לילדינו מסר של יאוש והשלמה עם הרוע.

הילדים שלנו מצפים מאיתנו להפגין מנהיגות, להיות הגיבורים שלהם. הם רוצים להאמין שהעולם שלנו הוא מקום טוב ואם הוא לא אז שאנחנו ההורים שלהם נעשה הכל כדי לתקן אותו. הם רוצים לדעת בדיוק כמונו שיש לכל זה משמעות וערך והם יעריכו כנות ואמת. ראיתי את זה בעיניים של הילדים שלי בכל פעם שפעלתי כך. הם פשוט מתמוגגים משיחות על צדק, מוסר, אהבה לבעלי חיים, חמלה כלפי החלש, עשיה שלא למען עצמך. ילדים זקוקים להורים שמדברים על אידאלים ולא רק על חיי היום יום המשעממים.

בישראל של 2013 קשה למצוא אידאלים ואין כבר כמעט שום דבר עמוק וערכי. נכון, זכויות אדם, חופש ושוויון אלו ערכים מקודשים לנו אבל מה כבר אנחנו עושים ביום יום כדי לקדם אותם? איזה דוגמא אישית ל"להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם" אנחנו מביאים הביתה? הטבעונות היא הזדמנות מופלאה למלא את החלל הזה בערכים שיש להם משמעות מעשית, ויום יומית, ערכים שיש להם השפעה חשובה על כל המרחב שבין הפרטי שלי ועד לאוניברסלי. משהו נשגב ויחד עם זה משהו פשוט ליישום ותפיסה. משהו שמשמש מקור לגאווה ונוטע אולי גם מעט תקווה.

1231572_4853941006823_1480683415_n[1]

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “להסתיר את העוול או לספר את האמת?

  1. וואו אסף, כתוב מקסים ומעורר השראה!
    לפעמים האמת הפשוטה היא הדרך הכי קלה ליישום. בלי מסכות… אין דרך אחרת שאני יותר שלמה איתה לגדל ילדים בעולם הזה.

  2. הי אסף
    קראתי את הפוסט בעניין רב.
    דעתי אינה כדעתך. עדיין לא. יתכן ותשתנה. 🙂
    אבל לפני שאשטח את משנתי בנושא אתחיל בגילוי נאות:
    גם אני צמחוני. גם אני אבא. לשתיים. בנות 6 ו 3. גם אשתי צמחונית. מבחרות. אכן ממניעים אידאולוגיים. וזו אחת הסיבות לקשר ביננו.
    אני צמחוני מילדות. כנראה מגיל 7 או 8 . לא זוכר בדיוק. אבל מאז שעמדתי על דעתי, והיה צורך לעמוד עליה. בחירה אישית שלי.לא ממש בחירה חופשית אבל אישית.
    אני בן במשפחה בשרנית מתקופה בה המודעות לצמחונות טבעונות ובריאותנות היתה בגדר פנטזיה.
    תוסיף לכך שגם מוצאי הוא מקרב העדות שמעריכות אכילת בשר והוא חלק מרכזי בתפריטיהן – בוכרה ומרוקו של שנות ה 70…
    ואכן הייתי צריך לעמוד על דעתי כילד וכנער מה אני אוכל, מה אני אוהב, ומה ההורים שלי (בעיקר אמא שלי) נאלצים לבשל עבורי בסירים נפרדים… (ואני לא בן יחיד רחמנא לצלן)
    אני זוכר שהיו נסיונות מצד הורי לחבב עלי את מאכלי הבשר למינהם ואפילו ניסו להחביא לי את חתיכות הבשר באורז ובפשטידה ובספגטי. אבל משעבר הזמן ומשראו שאני עומד בדעתי איתן ומוותר על הצלחת המבושרת – לא התווכו איתי או רבו איתי יותר מדי וכו', אלא פשוט השלימו עם העובדה וקיבלו אותה. אולי לא בהבנה ושמחה גדולה, אבל בהכרה ברצוני ושזה המצב. יצאה כבשה שחורה במשפחה 🙂
    ושוב – אני מדבר על הורים של שנות ה 70 במציאות האופפת של ישראל והעולם של שנות ה70. יאמר לזכותם כי רבה…

    מכאן, אתה יכול להתחיל ולהבין ממה מגובשת דעתי בנושא.
    אני צמחוני מבחירה. אשתי צמחונית מבחירה.
    זה ערך חשוב מאד בשבילנו. במיוחד במיוחד בשביל אשתי. כנראה הבחירות שלה יותר נחרצות 🙂

    ולכן הבנות שלנו אינן צמחוניות. או טבעוניות. לא מבחירה ולא מכפייה.
    עדיין לא מבחירה שלהן – שאולי תבוא ונברך עליה, ולא מכפייה צדקנית ומוסרית שלנו שאנו רואים שאינה נחוצה ואינה במקומה. הן עדיין אוכלות כל.
    אכן אוכלות בריא וטרי יחסית במגבלות שלנו (תקציב, זמן, סביבה) ואכן הבחירה של התפריט היא ברובה שלנו ההורים ורובה ירוקה אך להם יש חופש הבחירה לבחור מה לאכול מהמגוון הידוע והמוכר להן.
    וכן – הן בוחרות עדיין לפעמים שניצל מעובד שאנחנו ההורים לא אוהבים או אוכלים, או קציצות אצל סבתא, או מנה בשרית או דג בצהרון.

    אני מבין את מה שכתבת שאנו ההורים עושים עבור ילדינו הרבה בחירות של ערך ומוסר וצדק – לחנך מה נכון ומה מותר ומה אסור, בוחרים חינוך על פי ערכינו וערכי דת ע"פ אמונתינו אנו, אך דווקא אינני מסכים איתך בנקודה זו של הנחלת הצמחונות לבנותינו.
    האמן לי – הכי קל היה לנו לשני הורים צמחונים, ומה טבעי מזה שכל התפריט הביתי שלנו יהיה צמחוני.
    ואני בטוח שהבנות שלנו היו מאמצות את התפריט הזה ואורח החיים הזה שלנו בקלות ובאהבה רבה
    מתוך הערכת ההורים והשותפות לתא המשפחתי ובחירה בדרכנו ההורים.
    אבל דווקא מהמקום הזה הקל והנוח עבורנו אנו מתאמצים ו'סובלים' למען זכויות בנותינו.

    אנחנו מקווים ונשמח מאד אם בנותינו יהפכו לצמחוניות או טבעוניות ברבות הימים, על דעתן ומבחירתן האישית בלבד. ורק אם זה יגיע ממקום זה – אני מאמין שזה ישאר שם מבוסס על ערכים אמיתיים ולא כי הורי אמרו לי ובחרו לי דרך נכונה ככל שתהיה.
    מידיעה ומהכרה של הסביבה והעולם ומידע שירכשו. בנושאי מוסר, צדק, בריאות וכו'.
    אבל אנחנו לא מפמפמים להם את הידע הזה. עדיין לא. לא מצדקנות ולא ממוסרניות יתר.
    אני אפילו לא יודע אם הבת שלנו הגדולה יודעת להגיד שההורים שלה צמחונים… המושג הזה אינו רווח בבית. זה אורח חיים. דרך. זה פשוט פה. כמעט מאז ומתמיד.

    אשתף אותך במקרם שאכן קורים לנו סביב השולחן ובהם בתנו הגדולה עשויה לשאול אותנו (כשהיא שבעה בעיקר) אם אנחנו רוצים את השניצל שלה מהצלחת ואנו עונים לה שאיננו אוכלים את השניצל שלה ויש לנו אוכל אחר שאנו אוהבים. ואנחנו לא גולשים להטפות ממה נוצר השניצל ולמה אנו לא אוכלים אותו ואיך מכינים קציצה.
    זה עדיין לא הגיל הבשל לדעתנו לכך. כמו שאתה לא מפרט לבנותיך את יתר זוועות העולם כמו אונס, התעללות ורצח בני אדם, אנו לא מדברים (עדיין) סביב השולחן על התעללות ורצח בעלי חיים. נשגב מבינתן וידיעתן זה וגם זה.
    לא עוטפים אותם בעולם ורוד של מלמלות אמנם, אבל לא משחירים אותו מגיל ינקות, גם ככל שאנו מאמינים בצדקת דרכנו אנו, ההורים.

    העולם אינו שחור ולבן לדידנו, הרבה גוונים באמצע שם, וצמחונות בגיל הינקות רק כי כך בחרו ההורים אינה הופכת את בנותי לערכיות יותר ומוסריות יותר בעיניי או בעיני הסביבה.
    ולהיפך, אכילתן בשר בגיל זה אינה הופכת אותן לחסרות מוסר ורוצחות חיות, הם לא בסוגייה הזו, עדיין לא גיבשו את דעתן ומוסרן. איננו מקיימים איתן דיון תוככני על כך. עוד לא.

    יגדלו, יחשפו, יבינו, יבחרו.

    זכות הבחירה החופשית היא ערך עליון בעיניי כלפי ילדיי וסביבתי וכפי שאינני כופה דעתי כמסיונר בעיניני צמחונות ודת לחבריי על אחת כמה וכמה שלא אעשה זאת כלפי בנותי.

    כפי שכתבתי כבר, מאד נשמח שבנותינו ילכו בדרכנו, נראה בכך ערך לחינוכנו אבל לא מהטפה ושטיפת דעת בגיל צעיר כי כך אנו ההורים בחרנו לעצמנו ועבורן (הגם שאנו חושבים שהצדק והמוסר איתנו).
    ואם אכן יעשו כך מבחירה חופשית – כפי הנראה גם יתמידו בדרכן.
    ואותו הדבר דרך אגב גם לגבי חופש הדת, העיסוק וכו'.
    ראה בעצמך מקרים בהם ההורים בוחרים עבור ילדיהם דרך ככל שתהיה (דת, עיסוק וכו') ורבים המקרים בהם הילד החרדי מתפקר החילוני מתחרד, הכנרית הופכת מתופפת וכו'.

    קדש את זכות הבחירה החופשית. זה מחזיק מעמד הרבה יותר טוב, ולאורך זמן.
    איפה שזה לא הכרחי, אל תבחר עבור ילדך. זכות הבחירה החופשית אינה אשליה. היא ערך עליון בחיי האדם.
    ברור שתקבע לו לילדך לישון בלילה וללמוד ביום ולא לחצות כביש סואן בריצה, קבע את המסגרות והגבולות הנחוצים אבל תן לו לבחור את האפשר במרחב רחב ככל האפשר.
    שיבחר את החוגים שלו ככל שניתן, האוכל המועדף עליו, התזונה המועדפת עליו בשלב מאוחר יותר, ושיטת החינוך המועדף עליו בגיל התיכון, וכן – כך גם תוגדר על ידו הזהות שלו !

    הגשם את עצמך דרך ילדיך בתבונה ואומץ, ואהב אותם חופשיים.
    IF YOU LOVE SOMEONE, LET HIM FREE

    ואסיים באמירה אנוכית – אני מעדיף שבנותי יאכלו בשר עוד שנתיים שלוש אין זה הפשע הנורא ביותר בעיניי במציאות העולמית הנוכחית – ויהיו צמחוניות מבחירה מנערותן עד סוף ימיהן,
    מאשר אחנך אותן לצמחונות מוסרנית בילדותן ויתפקרו לאכילת בשר מחסך ידוע בבגרותן.

    שנאמר אבות אכלו בוסר ושיני הורים תכהנה ובנות יאכלו תאנים ותמרים…

    אורי

  3. פינגבק: למה טבעונים כל כך מעצבנים? | חיים שרירותיים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s