המזל הטבעוני

האתגר: טיול לרגל חופשת הקיץ באזור יוטה-אריזונה, כמשפחה טבעונית, שבועיים, בלי מסעדות, בלי לבשל, בלי קראוון, ואפילו בלי צידנית. ברכב שכור ומלונות דרכים. עם ציוד מינימלי שאפשר להשיג בכל סופר.

אנחנו בחופשת הקיץ שלנו עכשיו, בשנה שעברה בדיוק בזמן הזה טיילנו בפארק הלאומי ילוסטון, יצאנו מהבית בפורטלנד בקראוון ענק (כאן קוראים לזה RV) ונסענו כ 1000 מייל כל כיוון. אז עוד לא היינו טבעונים, שבועיים אחרי שנחזור נעבור מהפך מדהים ונצא לדרך חדשה. השנה נסענו לאזור יוטה ואריזונה, לפארקים המפורסמים של רמת קולרדו (זאיון, ברייס, גרנד קניון ועוד כמה פחות מוכרים אבל לא פחות יפים), קראוון הוא הפתרון האולטימטיבי לאנשים כמונו, כאלה שלא מתפשרים על מה שהם מכניסים לפה לא משנה מה הסיטואציה. אבל החלטנו להיות קלילים הפעם. לא התחשק לנו לנסוע 1500 מייל מפורטלנד  רק כדי להגיע לנקודת ההתחלה. אז החלטנו לטוס ליעד הקרוב ביותר בו יש שדה תעופה גדול, לקחת רכב שכור, להסתמך על המקרר והמיקרוגל שיש בחדרי המוטלים לאורך המסלול, ולאכול הרבה מנות מיקרוגל, סנדויצים, פירות וירקות. מיד אחרי שננחת בלאס וגאס אחר הצהריים, להכנס לסניף של whole foods הקרוב מאוד לשדה התעופה של לאס וגאס, ולהצטייד באוכל. בשבועות שלפני הנסיעה ערכנו ניסויים בכל מיני מוצרי מדף טבעוניים שיכולים להיות פתרון טוב לטיול, החל משימורים של קטניות, חטיפים, ועד לאוכל טבעוני להכנה מהירה במיקרוגל (אורז, קוסקוס, קינואה), התוכנית היתה לטוס עם כמה שפחות ציוד, ולהצטייד לאחר הנחיתה, במזון, בחלב סויה, וגם בהרבה פירות וירקות, לקנות צידנית ולצאת למדבר. כן האזור הזה של אמריקה (כמו רוב רובה של היבשת בעצם) מאוד דל במודעות לטבעונות, ובבסיס התזונה האמריקאית בניגוד לישראלית ואפילו האירופאית, איננה כוללת כמעט פירות וירקות טריים. אפשר לחלוף על פני עיירות רבות ומיילים רבים ולבקר בעשרות חנויות מזון מבלי למצא ירק אחד טרי ומוצר מזון מוכן אחד שאיננו מכיל מוצרים מהחי. זו אמריקה של הציידים החובבים ובמדבריות המוהבי והסיירה נבאדה זהו איש המרלבורו והסטייק ששולט. לאורך הדרכים רואים לא פעם שלטים מאולתרים המפרסמים מוצרי בשר משומר מכל בעל חיים שרק אפשר לחשוב עליו (צבי, בופאלו, ארנבת, …) מבעוד מועד ערכתי חיפוש אחר חנויות מזון לאורך נתיב הנסיעה שלנו, (על מסעדות טבעוניות על הדרך ויתרתי מראש). נראה היה שככל שנתרחק מלאס וגאס מצבנו יהפוך קשה יותר. הישובים לאורך הדרך הם לא יותר מעיירות בנות עשרות או מאות תושבים, הערים הגדולות הן בגודל של כמה אלפי תושבים. אין שם נציגות לרשתות המזון הגדולות וגם קהילות של מהגרים עם מודעות לתזונה צמחית (כמו הודים וסינים בערי החוף הגדולות) לא קיימות.

ארוחת בוקר טבעונית בבגאז'

הטיסה איחרה. איחור של 6 שעות. במקום לנחות ב 4 אחה"צ נחתנו ב 10 בלילה – שעת הסגירה של הול פודס. כשלפנינו עוד נסיעה ברכב של 3 שעות עד למלון… כל התוכנית שעמדה גם כך על כרעי טופו קרסה, ושלחה אותנו לאלתורים. איתרנו במהירות סופר מרקט שפתוח גם בחצות (עד שיצאנו מהשדה כבר היה חצות) והצטיידנו כמיטב יכולתנו במה שמצאנו שם. מכיון שהגענו בטיסה עם מינימום ציוד, תכננו להספיק לקנות גם צידנית, מה שכבר לא יצא לפועל.

אבל ההתחלה היתה מבטיחה, בפארק זאיון (zion national park) גילינו שיש סופר מרקט שנקרא סול פודס, שהוא ממש ניצת הדובדבן בקטן. מבחר קטן של פירות וירקות במחירי זהב, שימורים, חלב סויה, ואפילו גלידה טבעונית, ונקניק טבעוני.

בברייס שהינו במלון שהחזיק צרכנייה קטנה, שם גילינו שימורי גרגירי חומוס, מעט פירות במצב אכיל, ואפילו קרטונים של חלב סויה. היה משעשע לראות את תגובתה של הקופאית שלא ידעה על קיומו של המוצר בחנות בכלל.

כשמטיילים ממילא לא מתפנקים באוכל, ורוב מה שאוכלים במשך היום מורכב מפירות ירקות וסנדויצים. הממרח העיקרי שליוה אותנו היה חומוס (דומה לטעם של חומוס קנוי ישראלי, שהולך ונהיה נפוץ באמריקה יותר ויותר) חמאת בוטנים ריבה ואבוקדו (כשאלת האבוקדו הואילה בטובה לגרום להם להבשיל…). עבור גאיה בעיקר לקחנו איתנו לדרך שקדים צנוברים וצימוקים ועבור כל הילדים לקחנו חטיפי אנרגיה בריאים, ועוד קצת חטיפים וצ'ופרים לדרך.

לאט לאט פיתחנו מיומנות לזיהוי מהיר של צרכניות בעת שעוברים ברחוב ראשי של עוד עיירה בדרך, עצירה, סריקה מהירה, והלאה. גילינו עוד ועוד מוצרים שמתחבאים להם בכל סופר כמעט שמתאימים לנו. דברים כמו שבולת שועל להכנת דייסה מהירה, חמאת בוטנים, ריבה, דגני בוקר וגרנולה (בלי חלב או דבש), ושימורים! עולם השימורים באמריקה הוא לא יאמן. מדפים שלמים ממלאים כל סופר במאות סוגים של שימורים, הם משמרים בקופסאות המתכת האלה הכל. ויש להם אהבה גדולה למזון המוכן שנמצא בהם שמקצר להם את זמן ההכנה של המזון. כך יכולנו גם אנחנו להנות משימורי תירס (ללא תוספת סוכר ומלח!), חומוס, שעועית, ועדשים.

סליחה אולי את יודעת איפה מוצאים פה עלים טריים?

במוטלים בהם כלולה ארוחת בוקר, התייצבנו לארוחת הבוקר עם כל הציוד שלנו, חלב סויה, לחם בריא (וללא חלב), חמאת בוטנים, אבוקדו, וירקות.

אתגר לא צפוי ולא קטן היה למצא לחם ללא חלב ודבש. כל הלחמים הפשוטים מכילים חלב, וכמעט כל הלחמים הבריאים והיקרים מכילים דבש.

קושי אחר וצפוי היה הקפה, מה לא נאמר כבר על הקפה האמריקאי הרע, וכשם שקשה להיות טבעוני בדרכים כך קשה להסתדר עם הקפה בדרכים… המודעות לקפה טוב נמצאת בקורלציה גבוהה עם מודעות לבריאות וזכויות בעלי חיים מסתבר. התגובות המשעשעות המתפלאות והנבוכות ביותר שקיבלנו היו אל מול השאלה "האם יש חלב סויה?". במקומות שכבר היה קפה טוב לא היה חלב סויה, וכבר שקלנו להוציא את החלב סויה שלנו ולבקש מהבריסטה להקציף לנו אותו במקום…אבל היו גם הפתעות לטובה. ובאמת בבית קפה אחד, בעיירה נידחת ביוטה, אחרי שעות של נהיגה ובוקר שהתחיל בלי קפה, החלטתי לעצור, במקום היה חלב סויה וקפה מעולה, בזמן הכנת הקפה אפילו התפתחה שיחה על מהי טבעונות המוכר פתח ואמר "בחיים לא הייתי מצליח להיות טבעוני, זה כל כך קשה" עניתי לו שמהרגע שמתרגלים למשהו הוא איננו קשה עוד והופך לבלתי מורגש. הכל עניין של הרגל. כשסיפרתי לרינת והילדים על השיחה שהתגלגלה לה בזמן הכנת הקפה, רינת אמרה שהתשובה שלה היא "שאם משהו חשוב לך באמת הוא אף פעם לא קשה מדי". הרהרתי בזה עוד רגע, הנה סיטואציה, הטיול הזה, אני לא מרגיש שקשה לי, בעצם אני כן מרגיש שקשה לי אבל זה בכלל לא מפריע לי. הקושי הזה הוא חלק בלתי נפרד ממני. אבל איך אפשר להסביר את זה למישהו שאיננו טבעוני? אני חושב שאפשר להקביל את התחושה הזו למסירות שיש בך כהורה לילדיך, לגדל ילדים זה קשה אין חולק, אבל אתה אף פעם לא חושב על זה במונחים כאלה… ואם כך אז נכון יהיה לומר שגם כשמתרגלים לעניין ההורות זה עדיין לא קל, אבל הורות בדומה לטבעונות מגיעה ממקום של מסירות עצומה לעניין. ומרגע שאתה מסור למשהו שהוא חשוב לך ולא עומד למבחן כלל אז הקושי נעלם. הוא הופך למשהו טבעי וחלק בלתי נפרד ממה שאתה. אני לא חושב על הטבעונות בדרכים במושגים של קושי אלא במושגים של התמודדות.

 

בסיכומו של דבר צלחנו את הטיול הזה בהצלחה רבה. ככל שהתקדם הטיול הופתענו לטובה עד כמה קל לנו להסתדר. יצרנו לעצמנו רפרטואר חדש של ארוחות בזק קלות להכנה, בריאות ומלאות טעם. כולן על בסיס מרכיבים שאפשר היה למצא בדרך. וכשמאסנו בהן מצאנו לנו מסעדות שבחלקן גילינו יחס נפלא לנושא, ובאחרות קצת פחות…

לסיום שני מתכונים פשוטים ברוח האוכל של הטיול, ממרכיבים שאפשר להשיג כמעט בכל מקום

ראפ חדר מוטל

טורטייה מקמח מלא

אבוקדו (או ממרח חומוס)

עלי חסה שטופים

גרגירי קטניות מקופסאת שימורים

סלסת עגבניות חריפה

מורחים את הממרח על הטורטיה, מסדרים יפה את שאר המרכיבים לפי הסדר ומגלגלים ( אפשר בלי קיפול דפנות)

קדירת המיקרוגל של הלודג'

קוסקוס מלא

קופסת שימורים של גרגירי חומוס (או שעועית אדומה או שחורה)

עגבניה חתוכה לקוביות קטנות

עלי תרד קרועים גס

שופכים מים רותחים (מהקומקום של החדר או שחוממו במיקרוגל) על גבי צלוחית עם קוסקוס ומכסים לפי ההוראות על האריזה (שמים מים בכמות שתכסה את הקוסקוס ומכסים ל 5 דקות), מוסיפים גרגירי חומוס, וקוביות עגבניות טריות יחד עם ה"מיץ"ואת עלי התרד. אפשר להוסיף תבלינים כמו לימון, שמן זית וגם צנוברים אם רוצים. מערבבים ומגישים.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “המזל הטבעוני

  1. מרתק מאוד.
    החזיר אותי לטיולים שלי בעולם.
    אמנם אני עדיין טורף, בשאיפה להתחיל לעבור לאוכל בריא.
    אכן מזעזע לקרוא על המודעות השטוחה של האמריקאים.
    נשמח לעוד כתבות, ממליץ על טיול במרכז אמריקה, אוכל לייעץ על מספר מדינות

  2. אכן מרתק. גם אני חזרתי עכשיו מטיול בארה"ב ולמרות שאני לא טבעונית, כל הבשר/גרייבי/בייקון הזה באמת יוצא מכל הורידים. עוד טיפ: אפשר תמיד במסעדות ודיינרים להזמין תוספת של פרוסות עגבנייה, ואפילו לא חוטפים על זה יותר מידי מבטים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s