איך להציל את בעלי החיים ולא לאבד את בני האדם

הגענו לתקופה של יציבות בטבעונות המשפחתית. אני חלילה לא מתרברב על כך כי כמו כל הורה מנוסה אני יודע שעם ילדים כל דבר עשוי עוד להשתנות. גם דברים טובים גם דברים פחות טובים. אבל מזה זמן, הילדים פשוט התרגלו. אין לזה הסבר אחר. אם בהתחלה ההתמודדות היתה מוחצנת יותר, וקשיים כמו גלידה או געגועים לקוטג (ממילא זה לא אותו הטעם כאן באמריקה) או פיצה היו משמשים אותם כדרך לבחון את הגבולות שלנו הרי שהיום הם עוצרים בגבול הפנימי שלהם. הם עשויים לשאול האם זה טבעוני (או אפילו לבדוק בעצמם את רשימת המרכיבים) ולהשאיר לנו ההורים את שלב הניחום בלבד על כך שהם לא אוכלים מזה. יתרון אחד נורא נחמד במצב החדש הזה הוא שאם הם מבקשים ממתק בזמן לא מתאים, אני מיד מסביר מדוע הוא לא טבעוני ופותר את הקונפליקט לפני שהוא התחיל, חסרון מובנה במצב הזה הוא שכשהם מוצאים משהו שמוצא חן בעיניהם הם כבר יודעים לבדוק לבד אם הוא טבעוני ולהשאיר אותי לחפש תירוצים ראויים יותר…

כל זה מאפשר להפנות את האנרגיה לכיוון ההתמודדות החוצה, מול המעגלים הרחבים של קשרים מכל הסוגים שיש לנו כפרטים וכמשפחה עם העולם. אחרי המעבר לטבעונות היה מין רגע כזה שבו הסתכלתי על העולם כטבעוני \ לא טבעוני, רגע קצר שאחריו ההבנה שזה כנראה הולך להיות עמוק יותר. צריך גשר.

אז איך מתמודדים עם חברים? איך מייצרים חברים חדשים? איך מבלים יחד? מטיילים יחד? חוגגים ימי הולדת, חגים, וסתם מפגשי אחר צהריים. הרי הטבעונות ביסודה היא טוטאלית כל כך ומקיפה כמעט כל תחום בחיינו כבני אדם (אולי כי בעצם אנחנו כבני אדם התרגלנו לשעבד בעלי חיים כמעט לכל תחום בחיינו)

הגענו לטבעונות מהאמצע של המיינסטרים, באמצע החיים, בשלהי הקריירה וגידול הילדים, אחרי שכבר התבססנו והוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולים ושווים ומשיגים כל מה שאנחנו רוצים. בד בבד עם הבחירה הזו ואחרי שבחרנו אותה החלטנו גם שהטבעונות מתאימה לנו כפי שאנחנו, לא צריך להפוך מישהו אחר בשביל להיות טבעוני. יש בזה משהו מנחם ומרגיע עבור טבעוני מתחיל אבל זה חשוב בהרבה מעבר לזה, זה בעצם אומר שאפשר לחלום על עולם טבעוני. אפשר לצפות מאנשים מכל הסוגים להפוך לטבעונים מבלי לשנות את אורח חייהם בצורה מהותית כי לכולם יש שם מקום כמו שהם.

אבל טבעונות איננה רק מה שאנחנו אוכלים. וכשכל מפגש עם החיים מזמן לך התמודדות מול האני מאמין החדש שלך אתה רוצה לדעת איך נכון בעיני עצמך לנהוג. חשוב לי להראות עד כמה הטבעונות היא פשוטה, קיימת, זורמת, ומסתגלת. שאין כאן שום אתגר שאי אפשר לעמוד בו, וזה מחייב לדעת להתפשר בנושאי אוכל, בבחירות הצרכניות שלך, ובעצם מוסיף לכל בחירה עוד מימד שלא היה שם קודם שהוא איננו טבעי ומובן מאליו עבור מי שאיננו טבעוני. זה קל יותר בינך לבין עצמך, קשה יותר כשאתה עושה דברים יחד עם שותף וקשה פי כמה כשמדובר בילדים. כל עוד מדובר בשיחה פנים משפחתית (כמו למשל דיון על התוכניות לבילוי בסוף השבוע) אז הנושא בשליטה, אבל מה קורה כשמנסים לעשות דברים יחד עם חברים? וגם לזרום ולהיות כיפיים?

אז כשם שטבעונות מחייבת אותך לדעת להתפשר בדברים הפחות חשובים (אמרנו צרכנות, אוכל, …) היא מלמדת אותך שלא להתפשר בדברים הכן חשובים. אני לא אתפשר על מזון מהחי, אני לא אתפשר על כל מה שקשור בניצול בעלי חיים, זה ברור. אבל אלה הקצוות הברורים, וביניהם נשאר המון מרחב אפור באמצע. מה לגבי להצטרף למפגש חברים במסעדת בשרים? מה לגבי ביקור במרכז מבקרים של שמורת טבע שמחזיק בעלי חיים בשבי? איך נכון להגיב להזמנה לארוחה אצל חברים שלא הולכת להיות טבעונית? האם לתרום ספרי בישול ישנים של אוכל מהחי או להשמיד אותם כדי שלא יפלו לידי אף אחד שיפיק מהם עונג שהוא סבל של אחר…איפה עובר הקו הזה בין מה שאני אתפשר עליו ומה שלא אתפשר עליו? מהם גבולות הטבעונות שלנו? ובעיקר איפה כדאי לשים את גבולות הטבעונות שלנו כך שארגיש שלם עם ערכיי וגם לא מתפשר על איכות חיי?

מאפינס טבעוניים, "וואוו זה טעים כמו מאפינס רגיל!"

יש גבול אחד נוסף פרטי שלי שאני רוצה להציג, לי הוא מאוד ברור, הטבעונות חייבת לשחרר גם את בני האדם. כלומר גם לדאוג לבעלי החיים וגם לדאוג לשמר עבורי את האפשרות לחיים שלמים מלאים ושמחים. אלו יסודות יציבים וחיוניים. אם יש סתירה עם האפשרות לקיום השלם המלא החיובי והשמח שלי עצמי אין כנראה תוחלת וזכות קיום לעולם טבעוני. בעיני זו סתירה פנימית. ברור שזה ינחל כשלון בנסיון לתרגם את זה לכולם. ואם טבעונות לא משרתת את הכלל (בעלי החיים, בני האדם, הסביבה) היא לא משיגה את יעודה. בקיצור חיה ותן לחיות.

הנושא הזה שמעסיק אותי רבות בזמן האחרון ימלא כנראה את הדפים הבאים בבלוג הזה, ואתם יותר ממוזמנים להגיב ולשתף איך אתם מתמודדים איתו

לסיום בפינת העצה – 3 דרכים לדעת שהילדים שלך באמת טבעונים כשאתה עושה איתם קניות בסופר:

1. הם קוראים לאזור מקררי הבשר "בית הקברות"

2. הם עוברים על רשימת המרכיבים של כל מוצר ובודקים האם יש בו ביצים חלב שמן דקלים או איזה רכיב לא טבעוני אחר לפני שהם מבקשים לקנות אותו.

3. התחביב החדש שלהם הוא לבחון אריזות של מוצרים מהחי, ולשים לב לתמונות של בעלי חיים מאושרים כביכול שמעטרים אותם…

אם עוד לא ראיתם, אז פרסמתי את פוסט קציצות השאריות שלי אצל אורי שביט בבלוג

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “איך להציל את בעלי החיים ולא לאבד את בני האדם

  1. (שמן דקלים?)

    האמת שמאוד הזדהתי. הטבעונות בהחלט מעלה שאלות מוסריות. לא אחת אני מוצאת את עצמי בסיטואציות שאני לא בטוחה איך "נכון" יהיה להגיב אליהן. (לדוגמה: קנו לי מתנה שיש בה רכיב מהחי\ מנוסה על בעלי חיים. אין פתק החלפה. לקבל אותה? לא לקבל אותה? לתת למישהו אחר? )

    • שמן דקלים כשלעצמו הוא ודאי טבעוני אבל הפקתו עוברת דרך בירוא יערות והשמדת בעלי חיים רבים בייחוד אורנג אוטאנג שכבר הולכים ונעלמים מהטבע. אנחנו מאוד משתדלים להמנע ממוצרים המכילים אותו

  2. אני חייבת לקבל את המתכון של החומוס שאכלתי בארוחת שישי החומוס הונבט כמה ימים כמובן ללא בישול והיה בו לימון וטחינה ועוד ואכי חשוב היה קל ואוורירי.

  3. המעבר לטבעונות ברמה הפיזית זה החלק הקל, עבורי המעבר המנטאלי הוא היה הקשה, אני חושבת שכך זה אצל הרוב.
    אני מעריכה שגם מרכיבי האישיות של כל אחד מאיתנו, מעניקים את הטון לדרך החיים הטבעונית האישית של כל אחד מאיתנו.
    בתחילה, למרות סערת הרגשות הגדולה (עוד בימי הצמחונות) ניסיתי להתנהג כרגיל, ארוחות משפחתיות, טיולי טבע ו"על האש", ארוחות חג וכו', עם הזמן מכיון שלא ישבתי כמוך וחשבתי על זה:) קלטתי את אי הנוחות שלי, את תחושת חוסר האונים אל מול הררי גוויות על השולחן, האנרגיה המשתחררת ממני ואני לא שולטת בה, המבט שנמשך לפיות הלועסים ופשוט מה שעובר לי בראש "לא מאמינה" והרי, גם אני הייתי שם עד לפני רק שנתיים, שום שאלה לא נשאלה, שום מחשבה אחרת לא חדרה את הקופסה ולי מפעם לפעם כבר קשה הרבה יותר, אין יותר טיולים בהם עושים "על האש", בימי הולדת עם אותו הריטואל אגיע רק אחרי ולא משנה מה הקרבה והשנה החלטתי על קיום חג הפסח בבביתנו, טבעוני לחלוטין.
    כשאני נפגשת עם חבריי הטבעונים אני מרגישה אחרת, מרגישה שותפות גורל אמיתי, אנחנו מסתכלים בעיניים ויודעים, יודעים את האמת על העולם הקשה הזה, עולם בו בעלי החיים חיים בתופת עד המוות.
    היום אני עושה מה שנוח לי וברור לי שכל טבעוני נוהג אחרת והדעות הן לכאן ולכאן.
    יחד עם זאת למזלי איני מנותקת מהמציאות וזה הדבר המאפשר לי להגיע לעוד ועוד אנשים עם בשורת הטבעונות וזה עובד.
    למזלם.

  4. זה מזכיר לי "דיון" שהיה לי בפייסבוק בקבוצה של טבעונים שתמכו בביטול כרטיס אדי בטענה שהאיברים שלי עלולים להציל אוכל בשר ובכך לשמר ולהמשיך את הניצול. אז הבנתי לראשונה כמה מורכב זה וכמה רחוק אפשר לקחת את השקפת העולם הטבעונית (זה היה קצת רחוק מדי לטעמי..) אבל אני בהחלט מאד מזדהה עם הבעייתיות של לחיות "בעולם האמיתי" במציאות המורכבת הזאת. (למשל ארוחות שיש אצל ההורים) אני משתדלת להימנע ממצבים כאלה מראש. אבל זה בלתי אפשרי להימנע באופן מוחלט.

  5. אין לי ילדים וקראתי את הפוסט כאילו אני הילדה בתוך הסיפור הזה. אני התחלתי להצטמחן לפני כמה חודשים ועדיין לא מצאתי את היציבות הרעיונית והמעשית בנוגע לעניין הזה בחיי. כרגע אני בשלב שבו האוכל פשוט פחות טעים לי ולמרות שאני מתכוונת להיטבען, עדיין לא מסוגלת לחשוב שאצליח לעמוד בזה. גם אני הופתעתי מהעוצמה שבה דברים שהיו מובנים מאליהם פתאום נחווים בדרך חדשה לגמרי, והדימוי של הבית קברות מדגים את העניין הזה. בכל מקרה, תודה על הפוסט וכבר קראתי קודמים ואמשיך, אז שתדעו.

    • מוריה, מזל טוב על הצמחונות 🙂 אין שום סיבה שיהיה לך פחות טעים, להפך – זו יכולה להיות הזדמנות עבורך לשפר את כישורי הבישול ולהכיר עוד הרבה טעמים חדשים. את מוזמנת לקבוצת פייסבוק על בישול טבעוני, שבה תמצאי מתכונים רבים ותוכלי לשאול כל שאלה על בישול (אבל רק על בישול, לדיונים אידיאולוגיים יש מספיק קבוצות אחרות): http://www.facebook.com/groups/245981172090702/

      • תודה על ההזמנה, אני חברה של הבלוג הטבעוני של אורי שביט וזה מספק אותי לגמרי לעת עתה. דווקא הבישול הוא הוא החלק הפשוט בכל העניין.

  6. פוסט יפה:) נהניתי לקרוא על כך שהילדים שלך מגלים כזה חוש אחריות לסביבה מגיל כה צעיר 🙂

  7. זאת הפעם השנייה שאני קוראת את הבלוג המשפחתי שלכם,והוא רק נהיה יותר טוב (: הצלחת לבטא במילים תחושות ורגשות שקורים לי די הרבה ואפילו לא נתתי להן מספיק תשומת לב, אולי כי זה עדין יותר פשוט להתמודד עם זה כשאני אחראית רק על עצמי ולא על משפחה שלמה. המצבים שתיארת הם באמת דילמה רצינית ואני עומדת בפני כאלה מידי יום. אני בעיקר שמחה על כך שהטבעונות נתנה לי להיות ביקורתית כלפי העולם שאני חיה בו גם במובן הזה (לא חסרים דברים שצריך להעביר עליהם ביקורת בעולם) וביטאת את זה יפה כשכתבת שהילדים שלך קוראים למקרר הבשר בית קברות. זה מראה שהמחשבה שלהם על העולם כבר השתנתה לחלוטין, למרות גלים הצעיר. אני עוד אמנם ממש רחוקה מלעשות ילדים,אבל אתה ממש נותן תקווה לגידול ילדים כטבעונים…

  8. העלת פה נקודה כואבת.
    אני צמחונית מלידה וטבעונית 4 שנים.תמיד סבלתי ממפגשים עם אוכלי כל אבל יכלתי גם לחסום ולהתעלם כדי לעבור ארוחה בשקט. בשנים האחרונות אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת.
    האנשים האלה דוחים אותי.העובדה שהם יודעים שהם אוכלים יצור שסבל סבל נוראי בשביל הארוחה שלהם מביאה אותי למחשבות קשות והבנה שאני כבר לא יכולה להחשיב אותם כאנשים טובים וחלקם כבר לא יכולים להיות חברים שלי. אבל מה עם משפחה? מה עם בן דוד שאומר שהפוסטים שלי בפייסבוק מוציאים לו את התאבון?איפה הגבול?אני לא מצליחה למצוא אותו. איך אני מסבירה למשפחה שלמה מהצד של בעלי שאני לא רוצה לבוא למפגשים כי תמיד הם עושים על האש וזה מסריח ונוראי בעיני? איך אני אמורה לאכול מהאוכל שלהם כשברור לי שהם לא שמרו על הגיינה בהכנת הירקות בתנור שמיועדים לי?
    אם אלך בדרך שלי כמעט ולא ישארו לי חברים. תכלס לא איכפת לי אבל יש לי ילדה קטנה ואני חייבת לחשוב עליה ולא להרחיק אותה מהמשפחה. בקיצור אני עוד מנסה לעכל את העולם הזה. אשמח לתובנות אם יש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s