חינוך לזכויות בעלי חיים

היתה לנו התלבטות נורא גדולה ממש מההתחלה. עד כמה משתפים את הילדים? איך גורמים להם להבין עד כמה הנושא חשוב לנו מצד אחד אבל שומרים על נפשם העדינה מהצד השני?

מעבר לזוועות והאכזריות שנסתרת מהעין ונגלית רק כשאתה פותח את הלב לכך, ישנה גם הדילמה לגבי היכולת של הילד לעמוד מאחורי ההחלטות שלו והאופן בו יתמודד עם מעידות. לא רצינו להשמע נחרצים מדי כדי לא להעצים את הלחץ סביב זה. צריך להבין שמעבר לטבעונות פתאום ככה מצד ההורים מלווה בלא מעט יסורי מצפון על העולם שהילדים משאירים שם מאחור. לא פעם שמענו מהם בהתחלה הערות כמו "הייתי מעדיף לא לדעת על כל זה"

עידו (11) ואיתי (8.5) גדולים מספיק כדי להבין הכל. גאיה (2) לא ממש. וככל שעבר הזמן, והרגשנו שלמים יותר עם ההחלטה ומתייסרים פחות על הויתורים שעליהם לעשות עכשיו ההתעניינות שלהם גברה בנושא. הם ממש היו צמאים לדעת עוד, ולאט לאט התחלנו לספר להם.

הדרך הנכונה בעיני לעשות את זה היא דרך נושא זכויות בעלי החיים. זכויות הם משהו שילדים יכולים להבין. אין כאן צורך בהבאת עובדות קשות לצפיה, ויש כאן המון מקום לשיח עמוק ופילוסופי עם הילדים שלא פעם מפתיעים אותך ביכולת האינטואיטיבית שלהם להכליל את שאלות הזכויות, לגשת אל הדילמות הקשות ביותר ולהתחבט בהם באומץ וברגישות פשוט כי אין להם עדיין את מנגנוני ההגנה מהאמת שרובנו כמבוגרים פיתחנו עד לרגע בו היינו לטבעונים. אני זוכר שיחה אחת עם איתי, הצגתי לו את גישת הזכויות (אבולישניסטים) מול גישת הרווחה, שאלתי אותו מה נכון לדעתו. הוא לא היסס ואמר עדיף שחרור מלא אבל עד אז כדאי שנשיג מה שאפשר גם בזכויות….

עידו וידידה: הטבעונות גרמה לנו להתחבר לאהבה לבעלי חיים בלי ציניות

אנחנו משתפים בקשיים – זה כלל שנכון תמיד בהורות (ובמנהיגות בכלל) והוא עובד גם כאן. אם אנחנו הולכים יחד ומריחים ריח של בשר מהמנגל אנחנו משתפים אחד את השני בחוויה. זה מגרה וגם מגעיל, זה מפעיל בנו אינסטינקטים מפעם וגם מיד מודעות חדשה מעכשיו. וזה בסדר. לא צריך לפחד לדבר על זה. הם משתפים בקשיים בבית ספר, בלראות ילדים אוכלים ארוחות מאוד לא בריאות עתירות מזון מהחי. בשר די מגעיל אותם בדרך כלל, אבל מעדני חלב, גלידות ופיצות מאוד מגרות אותם. בצדק…

יש להם יכולת לבחור – באמת. אנחנו האמנו מההתחלה שהם גדולים מספיק כדי לבחור. ואנחנו צריכים להיות אחראיים מספיק כדי לתת להם את זה. רצינו שהם יבחרו להיות טבעונים כי הם מאמינים בזה. האמנו שאם הם יראו אותנו הם יבחרו בסוף להיות איתנו וכך באמת קרה. אבל בכל פעם הזכרנו להם שהם יכולים לבחור. כל יום מחדש. זה עזר לעבור את הקשיים של ההתחלה. את הצורך להרגיש כמו כולם כשאוכלים גלידה עם חברים או מתארחים בבית אחר. עם הזמן ובלי שום לחץ מצידנו הם פשוט חדלו מלאכול דברים לא טבעוניים.

כשאנחנו רואים יחד סרט או קוראים ספר ילדים, מיד קופצת לעין הגישה המתעלמת מזכויות בעלי חיים  שקיימת בספרות ילדים ובתרבות שלנו בכלל. ישנם גם מקרים של ספרים שיש להם אוריינטציה כזו אולי בטעות. מדהים להבחין עד כמה זה מוחדר בנו עמוק ומגיל צעיר.

צריך להיות סלחנים למעידות – סובלימציה זה מה שמבדיל בין ילד למבוגר בדרך כלל, וקשה לילדים לעמוד מאחורי הערכים שלהם כפי שמבוגרים יכולים (או לפחות חלקם). כשהם מועדים זה לא אומר שהם שינו את דעתם. והסלחנות מאפשרת לחזור מהר יותר לתלם.

באתר של שב"י יש שני קומיקס מקסימים על חייה של פרה וחייה של תרנגולת. דרך עדינה ומאוד נאמנה לאמת להעביר את המידע גם על תעשיית בעלי החיים וגם על אופיין המקסים של התרנגולות והפרות כבעלי חיים חברתיים רגישים ואינטליגנטים

טבעונות עלולה לקחת את הפרספקטיבה לחיים לזוית מאוד פסימית ולהפוך אותך לרואה שחורות, יש בזה משהו שמאוד נוגד את ההוויה ההורית שכל כולה סובבת סביב עידוד ואופטימיות. כשהפכתי טבעוני הבטחתי לעצמי שלא אהיה טבעוני מריר ושלילי. הטבעונות היא צעד אישי משמעותי למען הטוב והצדק, אין צורך להתייסר עבור כל אלה שלא עושים את זה עדיין או על חיי עד הטבעונות

אנחנו מנסים ללמד אותם להסתכל תמיד באופטימיות קדימה. לומר לעצמך היום אני עושה יותר טוב משעשיתי אתמול, ומחר אעשה אפילו יותר טוב מזה!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s